החלטה בתיק ע"פ 346/05

           בפני ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד) מיום 10.1.05, בב"ש 94192/04, לפיה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע גזר-הדין, אשר הוטל עליו בת.פ. 6738/02 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) מיום 22.12.04.

           כנגד המערער הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו בשני אישומים עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק); נסיון לקבל דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק; שבועת שקר, עבירה לפי סעיף 239 לחוק, וכן התיימרות כבעל סמכות, עבירה לפי סעיף 282(2) לחוק.

           המערער הורשע על-סמך הודאתו בעבירות שיוחסו לו, לפיהן ניסה לקבל במרמה מתוחכמת יחד עם אחר 660,000 ש"ח משני בנקים שונים, תוך שהוא מנסה להונות את הוריה המבוגרים של אשתו. הוא זייף הסכם מכר של דירת חמיו, וכן את חתימותיהם. בנוסף, הוא זייף והשתמש בתלושי שכר מזויפים, תצהיר מזויף וכן כתב התחייבות מזויף.

           בית-משפט השלום קבע, כי העבירות שביצע המערער פגעו באינטרס ציבורי חיוני. בגזר-הדין ניתן משקל הולם לעברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות דומות של השמדת ראיות, קבלת דבר בתחבולה, גניבה, זיוף מסמכי רכב, מרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסחר בכלי רכב גנובים, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט, זיוף, משיכת שיק ללא כיסוי ובנוסף עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית.

           בית-משפט השלום קבע, כי המערער לא נרתע לא מהמאסר בפועל ולא מהמאסר על-תנאי שהוטלו עליו בתאריך 1.3.98, ושב וביצע את העבירות החמורות נשוא התיק שבפניו. על-כן, החליט בית-משפט השלום להפעיל את המאסר על-תנאי, של שנים-עשר חודשים, שהושת עליו בת.פ. 11653/97, וכן גזר עליו עונש של שנת מאסר בפועל, כאשר שבעה חודשים מתוכם יהיו חופפים למאסר על-תנאי והיתרה יצטברו לו, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל שירצה המערער תהיה שבעה-עשר חודשים. עוד נגזר על המערער מאסר על-תנאי, וכן קנס בסך 1500 ש"ח.

           המערער הגיש, ביום 28.12.04, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על גזר-הדין של בבית-משפט השלום. בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

           ביום 10.1.05, דחה בית-משפט המחוזי את הבקשה הנ"ל לעיכוב ביצוע.

           על החלטת בית-המשפט המחוזי הוגש הערעור שפני.

           בטיעוניו הן בכתב והן בפני, טען בא-כוח המערער, כי האינטרס הציבורי בדבר הפעלת עונש המאסר סמוך למתן גזר-הדין נסוג מפני זכויותיו של המערער אשר ביצע את העבירות על רקע מצוקה כלכלית, לפני למעלה מארבע שנים. לטענתו, חלוף הזמן הרב נוטל במעט את העוקץ מחומרת העבירות. עוד הוא טוען, כי סיכויי הערעור הינם טובים גם לאור התסקיר הלאקוני שהוגש בעניינו, ואשר לא ממצה את נסיבותיו האישיות והכלכליות וקורותיו מאז מועד ביצוע העבירות. עוד לטענתו, קיים חשש סביר שהמערער ירצה תקופה משמעותית מעונשו עד לדיון בערעור, ולחלופין, תחילת ריצוי העונש מונעת מהמערער את יומו בבית-המשפט, ובקשתו מערכאת הערעור לשקול את הארכת המאסר המותנה תתרוקן מתוכן. לגישתו, השילוב בין הזמן הרב שעבר מעת ביצוע העבירות ותקופת המאסר אשר סביר שהמערער ירצה חלק משמעותי הימנה עד לשמיעת הערעור, יש בו כדי לתמוך בבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

           מנגד, טען בא-כוח המשיבה, כי הסיכויים להארכת המאסר על-תנאי אינם גבוהים, וכי מתוך המאסר בפועל, קיים מאסר על-תנאי של שנים-עשר חודשים שהופעל. לטענתו, למערער עבר פלילי מכביד שכולל מספר לא מבוטל של הרשעות, וכי העניין מקבל משנה תוקף לאור התסקיר השלילי שהוגש בעניינו, ואשר מזהה את המערער כמי שאינו מכיר בחומרת המעשים המיוחסים לו, וכי קצין המבחן נמנע מלהמליץ על הארכת המאסר על-תנאי, ואף נמנע מלהמליץ על טיפול כלשהוא במערער. לגישתו, אף ואם בית-המשפט המחוזי יקבל את הערעור ויחליט להתערב ולהקל בגזר-הדין, התערבות זו תהיה מזערית ולא משמעותית.

           לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי את דעתי למכלול הטענות שהועלו על-ידי הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

           בית-המשפט המחוזי בחן את המקרה דנן, בצורה מלומדת ומפורטת, לאור הלכת שוורץ (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, נד (3) 769). לא שוכנעתי, כי מקרהו של המערער מצריך עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.

           כלל ידוע הוא, שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. עיינתי בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. מבלי לנקוט עמדה בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע עונש מאסר בשל ערעור תלוי ועומד. לאור עברו הפלילי המכביד של המערער, אשר הורשע בפלילים בגין עבירות דומות, ואף ריצה עונש מאסר בפועל בגינן, בכל זאת הוא לא נרתע מדרכו זו. כמו-כן, החלק הארי מהמאסר שהוטל על המערער הינו מאסר על-תנאי מתיק אחר שהופעל על-ידי בית-המשפט. בהתחשב בנסיבות המקרה, יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי ולאספקטים של המשפט הפלילי. כאמור, נקודת המוצא של בית-המשפט כאשר הוא בא להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, אמורה להיות האינטרס הציבורי, הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (2) 241, 277; ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו- 3 אח', פ"ד מח (1) 302, 330).

           הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין נדחית.

           ניתנה היום, י"ד בשבט תשס"ה (24.1.05)

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: